אמ;לק- סיכום יום 5+6 בחיפוש אחר אזור מגורים בפורטוגל. סקרנו את אזור קשקאיש, סינטרה ואריסיירה, ולמחרת סקרנו ערים בדרך לאזור קוימברה. לא שבעים מהירוק והקסם במדינה הזו.
תקציר פרקים קודמים- התחלנו לחקור ערים מערבה לליסבון שהיו מקסימות, ירוקות ושלוות, נראו לא זולות עם זאת.
יום ג' התחיל בעצלתיים. הגענו מאוחר לארוחת הבוקר, לא היה לי כוח לתפקד אבל בן השש שלי העז לבקש מהמלצר "פפינו או טומטו פור פבור" (מלפפון ועגבניה בבקשה) ואף קינח ב"אובריגדו" עם מבטא מהמם, וזה בהחלט העלה חיוך. כולנו היינו עייפים קצת והיה קשה להעמיס את החבורה לרכב. לצערי, נכנעתי לחלוטין לעניין הטאבלטים, רק כך שורדים הרבה שעות ברכב. אבל יאללה, אנחנו פה במשימה! אז טסנו מהר לקשקאיש לשוטט בין הרחובות, לספוג את העיר ולהבין למה העיר הזו תפסה שם של "יוקרתית". אם לסכם זאת בקצרה- הבנו למה. קודם כל, זו עיר יפהפיה במיוחד, מאוד מטופחת, בתים פרטיים מפוארים למדיי (יש כמה בניינים נמוכים, אבל זה לא הרוב). בן הזוג והילדים בילו בגינה ציבורית רנדומלית שמצאו, ויחד איתם היו שם ילדים צרפתים, גרמנים ושבדים. לא היו שם פורטוגזים כלל, וזה כנראה אינדקטיבי. זו עיר מאוד בינלאומית וגם רמת בתי הספר שם בהתאם (ממה שהבנו). שוב, אסוציאציה להרצליה פיתוח רק עם הרבה יותר סטייל ;)
משם עלינו לכיוון סינטרה, כאשר כל הדרך אנחנו מפנטזים איך אנחנו עוברים לגור בבתים שראינו מחלון הרכב. אין סוף שטחים ירוקים ומרהיבים מלאי גבעות ועצים גבוהים, ואנחנו שוב מופתעים עד כמה המדינה הזו ירוקה. מספר פעמים שיחקנו בגוגל-סטריט-וויו בכדי לראות את פורטוגל וירטואלית, ובשום צורה לא קיבלנו את הרושם שכך המדינה נראית. זה די נדיר להגיע למקום ולגלות שהוא יותר יפה ממה שדמיינת.
סינטרה עצמה פשוט קסומה, פתאום נכנסנו לאווירה אחרת. שילוב של יפו עם נווה צדק, אבל מאוד נקי ;) הרחובות צפופים, הבתים נראים קטנים ועתיקים, היה קצת קשה לתמרן לפעמים עם הרכב אבל לבסוף מצאנו חניה בדיוק מול גלידריה מקסימה והילדים היו מאושרים (לשתי דקות, עד משבר הגלידה הגדול, כשהגדולה צרחה למה לאמצעי נתנו כדור גדול יותר).
מסינטרה נסענו מערבה לתוך היערות המקסימים, עברנו דרך שתי ערים שנראו כאילו קפאו בזמן, Colares ו- Azoia. הן באותה אווירה של סינטרה, רק פחות תיירותיות ויותר כפריות. שם אכלנו במסעדה שמצאנו על הדרך וסוף סוף נהננו ממנת אנטריקוט איכותית (אם כי, מסתבר, הסטנדרט פה זה להגיש את זה צף ברוטב. כך לפחות הוסבר לנו). וכמובן, כרגיל, שירות יוצא מן הכלל ויחס מהמם לקטנטנים (דבר שנתקלנו בו בכל מקום וזה שובה את ליבי כל פעם מחדש). הגשם קצת העיב על הסיור אבל מלבד זה, שמחנו מאוד שראינו את האזור הכפרי הוותיק הזה.
אז, החלטנו להיות ממש אמיצים ועלינו צפונה לאריסיירה, עיר המתגאה מאוד בכל מה שקשור לגלישה וזה בולט בשניה שנכנסים לעיר. פסלים של גולשים, חנויות ציוד וכמובן, גולשים :) הגלים הענקיים מתנפצים על החוף, ובעוד שזהו מראה מרהיב זה גם אומר שלא ניתן לשחות כלל בחופים הללו (להערכתי) וכן שיש פה רוחות חזקות. עוד נאמר לנו שיש כאן לעיתים ערפל כבד. מסתבר שיש פה כל שנה תחרויות גלישה, אז זה לבטח מביא לאזור תיירות מסוג מסוים. העיר עצמה יפה ומטופחת ויש בה כל מה שצריך מבחינת עיר. משם, נכנסנו פנימה לכפר Santo Isidoro שם הגענו לשמורת טבע שבה ישנם בתים לא צפופים ודי ישנים.הילדים מאוד התלהבו שם, ראו שיש תרנגולות וכלבים בחצרות הבתים, ראו שבחצרות מגדלים פירות וירקות וזה עזר להם לדמיין חיים שכאלה. עם זאת, הדרך לשם מהעיר אומנם לא רחוקה אך פתלתלה ולכן לוקחת לא מעט זמן, מה שהיה דאונר מבחינתנו.
בשעה חמש כבר היה ממש חשוך ואף גשום, כך שהנסיעה חזרה היתה לא כ"כ נעימה. ממש במזל, הילדים נרדמו באמצע הדרך חזרה לליסבון, אז לפחות היה קצת זמן למנוחה מנטלית.
יום ד' (היום) החלטנו לפרגן לילדים על שלא התלוננו עלינו ללשכת הרווחה עד כה, והבטחנו להם לבלות את הבוקר בבריכת המלון המחוממת. אחרי חצי שעה של בילוי, כשהשפתיים של הקטנה ממש כחולות (כי "מחוממת" זה פיקציה, מסתבר), שליתי את השלושה מהמים והם אפילו לא התווכחו (היה להם קר מדי אך הם לא יודו בזה בחיים). נפרדנו לשלום מהמלון, נסענו לקניון לקנות כמה דברים ונתקענו שם הרבה יותר מדי זמן בחנות צעצועים, איך לא (למודאגים מהפרק הקודם- האמצעי קיבל צעצוע אמיתי והסדר שב על כנו). משם התחלנו לנסוע לכיוון צפון מערב. לא קיבלנו המלצות לראות את האזור הזה, אבל היינו סקרנים. עברנו דרך Alhandra, עיר מנומנמת ואפרורית משהו, חשבנו שאולי יהיה בה פוטנציאל וטעינו.
עם זאת, ההפתעה הגיעה כשנסענו משם מעט צפונה וגילינו כפרים נפלאים בלב הירוק. אז אין פה קרבה לים אבל זה לא מאוד רחוק מליסבון (40 דק') ויש פה פוטנציאל. משם המשכנו לSantarem, עיר ממש יפה ומטופחת, עלינו לTomar כי שמענו שזו עיר עתיקה (ולאמצעי קוראים תומר אז חשבנו שזה מגניב). בפועל, התחיל להחשיך ולא ראינו כלום (חוץ מהבפנים של חנות לידל, עצרנו להצטייד ולקנות שקט, כלומר- חטיפים). עלינו על כביש אגרה, ולמרות שמשלמים מסתבר שהוא חשוך מאוד ולא מאוד נעים לנסוע כך באזור לא מוכר לאחר שמחשיך. לבסוף, אחרי מסע שהיה ארוך הרבה יותר מהצפוי, הגענו לאזור קוימברה לכפר\עיר בשם Lousa. לא יודעת עדיין איך המקום נראה כי הגענו בחושך, רק יודעת לציין שקר פה מאוד כרגע.
מחר אנו מתכננים לבקר בבית ספר באזור אבל לעומת ימים קודמים, ניקח לנו יום-יומיים מנוחה מהנסיעות המרובות ופשוט נהנה מהמקום. לפעמים, צריך גם לנשום. או בשפת המקום- Calma….
Comments